צילום, אוכל ומה שביניהם

קרפצ'יו או גורמה למתחילים

IMG_4282_s

אם היו אומרים לי לפני כמה שנים שאני אוכל קרפצ'יו, לא הייתי מאמינה. בשר חי… אין סיכוי ! אבל כנראה נכונה האמרה "Never say never" ובעשר השנים האחרונות, לאחר שעברתי גירושין, מצאתי שחיי הקודמים היו, איך לומר, די ריקים, והתחלתי למלא אותם בהרבה הנאות, חלקן קולינריות וחלקן אחרות… ומה אני אגיד לכם… יותר טוב ככה 🙂

כל ההקדמה הארוכה הזו מביאה אותי לזה שביום שישי האחרון חגגנו את היותנו לבד (בלי הילדים, שהיו אצל הוריהם האחרים) באכילת לחם בונז'ור לבן (מהפוסט הקודם), עם חמאה וקרפצ'יו. וזה היה ט-ע-י-ם!

אז לכל מיטיבי הלסת למיניהם… בדיוק חמש דקות עבודה (ועוד קצת אם מוסיפים את זמן אפיית הלחם), עזרה מהקצב בפריסת נתחי הקרפצ'יו, או סתם עזרה מפטיש שניצלים טוב, קצת יין, אוירה… ויש לכם ערב זוגי רומנטי (טוב, אולי זה עובד גם עם ילדים ברקע, אבל קצת קשה לי לדמיין את זה).

המתכון הינו של השף אסף דוקטור (מסעדת "קרפצ'יו בר"):

מצרכים:

 לצלחת קרפצ'יו בקוטר 25 ס"מ:
  • 60 גר' בשר נקי משומן (סינטה, פילה, אנטרקוט, שייטל)
  • 1 כף חומץ בלסמי
  • 1 כף שמן זית
  • מלח, פלפל
  • 1.5 כפות גבינת פרמז'ן, מגוררת
  • חופן עלי רוקט
  • מיץ מ-1/2 לימון
  • שמן זית לתיבול הרוקט

אופן ההכנה:

הקרפצ'יו:
  1. חותכים את הבשר לפיסות קטנות בעובי של כ-4 מ"מ.
  2. מניחים יריעת ניילון על משטח העבודה ומסדרים את פיסות הבשר על צלחת כשהן צמודות זו לזו, בצורת עיגול בגודל של חצי מקוטר צלחת ההגשה.
  3. מכסים ביריעת ניילון נוספת ומשטחים את הבשר בעדינות בעזרת צדו החלק של פטיש שניצלים, כך שהבשר ייהפך דק ויתפשט בין שתי יריעות הניילון.
  4. מקלפים בעדינות את יריעת הניילון העליונה, הופכים את הבשר על גבי צלחת ומסירים את יריעת הניילון השנייה.
התיבול:
  1. יוצקים על הבשר את חומץ הבלסמי ואחריו את שמן הזית.
  2. מתבלים הכל במלח ובפלפל ומפזרים את הגבינה המגוררת.
ההגשה:
  1. מערבבים בקערה קטנה את עלי הרוקט עם מיץ הלימון ושמן הזית.
  2. מכדררים מעט את העלים ומניחים במרכז צלחת הקרפצ'יו.
  3. אוכלים עם לחם טרי וחמאה!
מודעות פרסומת

2 תגובות

  1. אני יודעת שקרפצ'יו נחשב למעדן אבל אני פשוט לא מצליחה לאכול אוכל נא. יש לי מתכונים רבים לקרפצ'יו וטרטר וכדומה אבל אני כאילו חסומה לזה לחלוטין.

    24 בינואר 2013 בשעה 11:43

    • אני כל כך מבינה אותך. גם אני הייתי כזו. איכשהו זה השתנה. אולי כי הפרטנר לחיים השתנה 🙂
      תכלס' אני אומרת לא בכוח. אוכלים מה שעושה טוב קודם כל בעין, אחר כך בראש ובסוף כמובן גם בפה…

      24 בינואר 2013 בשעה 14:21

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s