שקשוקה
אני לא חושבת שיש מישהו שלא אוהב שקשוקה… טוב, בעצם אני מכירה לפחות אחד, הבן שלי בן ה-14. הוא אומר שהטעם של העגבניות לא מתחבר לו עם הביצים. תכלס' אני לא יודעת אם יש משהו שמתחבר לו חוץ משניצל והמבורגר.
אבל חוץ ממנו, באמת אין מצב שיש עוד מישהו שלא אוהב שקשוקה.
שקשוקה זה אוכל מנחם, אבל כזה שלא דורש התעסקות מרובה, או מצרכים יקרים.
מכניסים למחבת מה שיש וזהו… הארוחה מוכנה.
הזיכרון הראשון שלי משקשוקה הוא מבית אמא… אחי חוזר מהצבא, אני ילדה קטנה (יש בינינו הבדל של 17 שנה), מסתכלת מוקסמת על אמא שלי שמכינה לו את השקשוקה שהוא אוהב בצ'יק צ'ק.
השקשוקה של אמא שלי היא עם פלפלים ירוקים ואדומים וגבינה למעלה. אני פחות מתחברת לזה. אוהבת את השקשוקה שלי נטורל, אבל עם לחם חם וטרי.
להלן המתכון אבל לא חייבים להיצמד אליו. הכל יכול להיכנס פנימה. אין מגבלות. מה שיש במקרר…
תיהנו!
החומרים ל2- מנות:
2 כפות שמן זית
1 בצל קצוץ לקוביות
5 עגבניות בשלות מקולפות וחתוכות לקוביות
5 ביצים
1/2 פלפלון צ'ילי גרוס
מלח
אופן ההכנה:
1. מחממים מחבת גדולה ורחבה על להבה בינונית. מוסיפים שמן ובצל. מאדים דקה-שתיים תוך כדי בחישה, עד להזהבה קלה.
2. מוסיפים עגבניות וצ'ילי, מערבבים ומביאים לרתיחה. ממליחים ומבשלים כעשר דקות עם כיסוי תוך כדי בחישה מדי פעם, עד שהעגבניות רכות ונוצר מעין רוטב. טועמים ומתקנים תיבול. ניתן להוסיף מעט מים רותחים אם אין מספיק רוטב.
3. יוצרים גומות קטנות ברוטב, שוברים ביצים אחת-אחת לתוך הגומות, את הביצה האחרונה מקשקשים וגם אותה מוסיפים לרוטב. מכסים ומבשלים שתיים עד חמש דקות, תלוי במידת העשייה הרצויה.
עוד כמה טיפים חשובים:
• כלי – משתמשים במחבת עמוקה או בסיר רחב ונמוך. כדאי להצטייד במכסה בעל פתח ליציאת אדים, כדי להקל על אידוי וצמצום הרוטב.
• רוטב – רק כשהרוטב מוכן ומאוזן מבחינת הטעמים מוסיפים את הביצים, מכיוון שקשה לתקן תיבול לאחר שמוסיפים אותן.
• ביצים – כדי למנוע תאונות, פותחים כל ביצה לחוד לקערית, מפנים לה מקום ברוטב ומחליקים אותה לתוכו.
• צהוב עולה – יש כאלה שמעדיפים רק חלמונים בשקשוקה שלהם, והם מסלקים את החלבונים מראש.
• ביצה הפוכה – מי שאוהב שהחלבון אוטם את החלמון יכסה את המחבת.
• חלמון נוזלי – מי שאוהב החלמון נוזלי במיוחד ינמיך מאוד את הלהבה, ואפילו יכבה וימתין 5 דקות עד שהחלמון יתגבש מעט בחום עקיף.
• טאץ' אחרון – רגע לפני ההגשה מוסיפים עשבי תיבול קצוצים, גבינה מגוררת (מוצרלה, אמנטל, רוקפור או בולגרית), ואפשר גם להסתפק במלח גס ופלפל גרוס.
קפה גלידה יונק או החיבור למקורות הרומניים של יובל
סיפורה של המסעדה החל בשנת 1948 כאשר יהודה מילשטיין ייסד מפעל לייצור גלידה בעיר התחתית בחיפה. מהר מאוד התווסף אגף מסעדה למפעל הגלידה, וכך זכתה המסעדה לשם המיוחד "קפה גלידה יונק". המומחיות של המסעדה הינה בשרים משובחים – סטיקים עסיסיים, קבב רומני, נקניקיות והמבורגרים. במקום ניתן למצוא חמוצים תוצרת בית, סלטים רומניים, כבד קצוץ, איקרה, חצילים רומניים וכו' (מתוך אתר המסעדה).
למען האמת, אני ממש לא מתחברת לקטע הרומני, בגלל כמויות השום, שנלוות לכל מאכל ומאכל, אבל היות ורציתי לעשות ליובל קצת טוב על הנשמה, החלטתי לתת ליונק צ'אנס .
באחד מערבי אמצע השבוע, לאחר ניווט עירוני בחיפה, הגענו למסעדה המעוצבת בפשטות.
לשולחן הוגשה סלסלה עם פרוסות לחם לבן, אשר ליווה אותנו עם המנות הראשונות שהזמנו – דג קרפיון מטוגן וכבד קצוץ.
הדג המטוגן היה בעצם שום קצוץ על מצע של פרוסת קרפיון 🙂 – באופן מפתיע, טעים מאוד.
הכבד הקצוץ, הגיע עם בצל קצוץ בצד – סביר, אבל מעט יבש.
הזמנו גם צלחת חמוצים, שכללה מלפפון, גזר ועגבנייה, שהוחמצו במקום – לא התחברנו.
המנות העיקריות תיקנו את החויה. הקבב הרומני היה במיטבו, עסיסי ושומי, כמו שקבב רומני צריך להיות. הסטייק הלבן היה מצוין והצ'יפס היה פריך, בשרני וטעים.
לסיכום – החוויה ביונק אותנטית, האוכל טעים ומלווה בהמון ריח של שום. בהחלט מתכוונים לחזור.
מזון למצלמה 