יום הולדת שנה לבלוג
וואו… כבר שנה… לא להאמין. זה מרגיש כאילו רק עכשיו התחלנו.
הרבה דברים קרו בשנה הזו גם בחיינו האישיים וגם כאן בבלוג וזה עושה לי חשק לעבור קצת אחורה ולהיזכר…
אז איך הכל התחיל?
התפטרתי ממקום עבודתי אחרי שלוש שנים. סיימתי במפח נפש ועם המון מחשבות האם להישאר בכלל בתחום העבודה הנוכחי שלי.
החלטתי לקחת את הזמן. לשבת בבית. לחפש (את עצמי?).
זו הייתה תקופה לא קלה. חליתי מאוד. בן זוגי מצא את עצמו גם הוא ללא מקום עבודה (ולא מבחירה).
ובתוך כל הקושי הזה, צמח לו משהו מאוד יפה ומאוד אישי. של שנינו…
"מזון למצלמה" מאגד בתוכו שלוש אהבות גדולות שלנו.
האחד, אוכל – ללמוד, לחקור, לנסות, להמציא, לערבב, לתבל והכל תוך ניסיון אמתי לאכול דברים בריאים, ללא חומרים משמרים ותוספים למיניהם. ליובל יש המון רעיונות והוא אופה בחסד. לי יש יד טובה לתיבול (כך יובל אומר). ביחד, יוצאים לנו דברים טעימים ופשוטים להכנה (כי למי באמת יש זמן לבשל אחרי יום עבודה).
השני, צילום – אני לא מצלמת. יובל הוא הצלם. אני חושבת שהוא מאוד מוכשר בזה ומוציא תחת ידו צילומים מדהימים. של אוכל כמובן, אבל לא רק.
השלישי, אהבתנו אחד לשני – וזה אולי הדבר שהוא הכי פחות מובן מאליו ואנו שומרים עליו מכל משמר.
הרשומה הראשונה בבלוג הייתה "פוקצ'ה של אמצע שבוע" בהשראת ארז קומרובסקי.
מצחיק לראות את הרשומות הראשונות, שבקושי היה בהן פתיח וחלק הארי שלהן היה המתכון עצמו.
היום אני יותר מרשה לעצמי. פחות אכפת לי אם אני כותבת לעניין או סתם מקשקשת. תכלס' זה שלי… מותר לי 🙂
הפוקצ'ה הייתה רשומה אחת מיני רבות של לחמים ודברי מאפה.
אחריה הגיעו: לחמניות מתוקות, לחם שיפון, פרעצל, פיצה, לחם בונז'ור, לחם זיתים שטוח, לחם רוסי/שומרוני, לחמניות שוקולד, קלצונה, לחם לבן, לחמניות "קרן", בייגל אמריקאי, חלה מתוקה ולחמניות קינמון.
כמו שסיפרתי לא פעם, יובל הוא אופה בחסד עליון. אוהב להתעסק עם בצק והבצק מחזיר לו אהבה, כך שהוא מוציא יצירות מופת מתחת לידיו. שווה להציץ ולנסות..
מתכונים נוספים שכיכבו כאן הינם בהשראת "המלך" ג'יימי אוליבר 🙂 : ספגטי עם שרימפס וארוגולה, ספגטי אלה פוטנסקה, אורז צ'ילי מתוק, אורז עם חלב קוקוס, עוף צלוי עם שומר ולימון ותפוחי אדמה קריספיים בתנור.
ג'יימי גרם למהפך אצלנו בבית. לפני כמה שנים התוודענו ל"מהפכת המזון" שלו וזה שינה לגמרי את תפיסת עולמנו. "Jamie Oliver 's Food Revolution" שודרה בשנת 2010 ובמהלכה ביקר אוליבר בוירג'יניה המערבית וניסה לשנות את הרגלי האכילה של תושבי המקום.
מי שלא הייתה לו ההזדמנות, בהחלט מומלץ לצפות. הסדרה עושה סוויץ' בראש ועוזרת לשנות הרגלי אכילה, לאו דווקא ממקום של הרזיה, אלא ממקום של לשמור על הגוף שלנו ולא לתת לתאגידים הגדולים להאכיל אותנו בזבל, פשוטו כמשמעו.
אם עד אז, אכלנו הרבה אוכל מוכן והמקפיא היה מלא באריזות שניצלים והמבורגרים מוכנים, שצריך רק לחמם, הרי שהיום הדברים האלו לא נכנסים אלינו הביתה ואנחנו באמת משתדלים להכין הכל לבד ממוצרים טריים ופשוטים, שלא מכילים יותר מידי מרכיבים, שאי אפשר לזהות.
אחד הכללים שלנו לעריכת קניות הינו שלא קונים משהו שרשימת המרכיבים שלו ארוכה מדי או כזו שמכילה יותר מידי תוספים. מאז מהפכת המזון של ג'יימי, עברו הרבה תכניות בישול בנהר המכלול התרבותי שלנו ועדיין ג'יימי הינו המועדף עלי בגלל גישתו והאוכל הפשוט שהוא מכין (ממליצה לנסות את "ארוחה ב-30 דקות" שלו).
הרבה מתכונים עברו בבלוג במהלך השנה:
67,300 צפיות
הכוכבת הבלתי מעורערת היא ללא ספק הכרובית הצלויה בתנור. תמיד בראש מצעד הרשומות הנצפות ביותר.
מתכונים אהובים נוספים: קוביות חזה עוף ברוטב סויה וצ'ילי מתוק ואורז צ'ילי מתוק (ממתכוני ה- Lunch Box / ארוחה בקופסה) ופסטה ביתית ברוטב שמנת, יין לבן ובייבי שרימפס.
במהלך השנה הספקנו גם להתארח במגזין "על השולחן" במסגרת פרויקט "כותבים אורחים". שם פורסמו מתכונים לשיפודי פרגית עם תפוחי אדמה חלומיים, מעטפות פילו במילוי כבד עוף וגבינת ריקוטה ביתית.
אסיים בתקווה לשנה נוספת פוריה, טעימה ומאתגרת ואזכיר שני מתכונים שפורסמו בבלוג ויכולים להוות תחליף מדהים לסופגניות החנוכה המטוגנות והלא בריאות.
אופציה אחת – מאפינס אפויים במילוי ריבה.
אופציה נוספת – לחמניות קינמון.
חג חנוכה שמח 🙂
ותמשיכו לקרוא ולהגיב (כיף לדעת שאנשים נהנים מהבלוג שלנו)…
לחמניות בהשראת "קרן" המיתולוגית
נכון שמזמן לא היו לנו מאפים בבלוג?… טוב, אז מה אם כל מתכון שני הוא מאפה? סיפרתי לכם שאני חולה על מאפים ביתיים, במיוחד ברגע שהם מגיחים מהתנור והריח שלהם מופץ בכל הבית… אז אתם לא יכולים להאשים אותי שלא אמרתי… אמרתי!
החצי שלי שוב בבית… וזו הזדמנות לבקש ממנו להכין לי כל מיני דברים טעימים 🙂
אתמול הוא הכין בראוניז מדהימים וקצת לפני הוא הכין את הלחמניות המקסימות האלו.
את המתכון מצאתי לפני המון זמן בגיליון חגיגות 20 השנה של "על השולחן" (פברואר 2011). אורי שפט הביא אותו כמחווה למסעדת "קרן" המיתולוגית.
"אומרים שאם אתה עני, האוכל טעים יותר. אני לא יודע אם זה נכון, אבל אני זוכר את הפעם הראשונה שביקרתי ב"קרן". הייתי בן 33 ותפרן. לקחתי את אשתי לאכול במסעדה היקרה, והדבר הראשון שנחת על השולחן היה סלסילת לחמניות חמות ומפנקות מהתנור. עטתי עליהן עד הפירור האחרון" (אורי שפט).
אלרן גולדשטיין הכין את הלחמניות בזמנו במטבח של "קרן" והיום יש לו את אחת המעדניות השוות, עם כריך חזה העגל (סמוק מיט) הכי טעים שאכלתם. באחריות!
המתכון פשוט ומכיל 4 מרכיבים כך ששווה לנסות ולו רק בשביל להגיד שהכנתם את הלחמניות של חיים כהן 🙂
והן כל כך יפותתתת ונורא טעימות עם שוקולד, אבל גם עם חביתה וגבינה ואבוקדו… הכל הולך…
לחמניות "קרן"
חומרים ל-10 לחמניות:
560 מ"ל (2.5 כוסות) מים
30 גר' שמרים טריים
1 ק"ג קמח מנופה
20 גר' מלח
לזיגוג:
ביצה טרופה
אופן ההכנה:
מכינים את הבצק: יוצקים מים לקערת מיקסר. מוסיפים שמרים ומערבבים להמסה. מוסיפים קמח ומלח ולשים 4 דקות במהירות נמוכה עד לקבלת בצק. מגבירים את מהירות הלישה לבינונית ולשים 5 דקות נוספות עד לקבלת בצק גמיש ומעט קשה.
מניחים להתפחה ראשונה: מוציאים את הבצק מהקערה למשטח עבודה מקומח קלות ויוצרים כדור. מעבירים לקערה מקומחת קלות, מכסים במטלית מטבח ומניחים להתפחה ראשונה 40 דקות או עד שהבצק כמעט מכפיל את נפחו.
מעצבים, מתפיחים ואופים: מעבירים את הבצק למשטח עבודה מקומח קלות, מרדדים קלות לצורת מלבן ובעזרת סכין חותכים לרצועות. יוצרים מהרצועות עיגולים ומהעיגולים לחמניות אליפטיות. מסדרים את הלחמניות בתבניות מרופדות בנייר אפיה, מכסים במטלית ומניחים להתפחה שנייה למשך כשעה.
מחממים תנור ל-220 מעלות.
חורצים את גב הלחמניות בעזרת מספריים בשלושה מקומות ומברישים בביצה טרופה.
מכניסים לתנור. מתיזים מים על תחתית התנור (ליצירת אדים) וסוגרים את הדלת במהירות. מנמיכים את הטמפ' ל-200 מעלות ואופים 12-14 דקות עד הזהבה. מעבירים לרשת צינון.
לחמניות שוקולד
אני מתה על שוקולד. המממ… אחרים בטח היו קוראים לזה מכורה לשוקולד. מכירים את הסדרה "המפענחת" / "The Closer" ? זו סדרת משטרה, שהכוכבת שלה היא רב ניצב ברנדה לי ג'ונסון המדהימה. כשברנדה עצבנית או לחוצה או מוטרדת או סתם עייפה, היא חייבת שוקולד. יש לה מגירה מלאה בחטיפי "הו – הו" (מישהו מכיר?). אני חושבת שאני קצת כמו ברנדה. פחות מוכשרת ממנה, אבל בהחלט מכורה לשוקולד בצורה דומה.
למה אני מספרת לכם את כל זה?… כי ביום שישי הייתה בבית חבילת שוקולד מריר – 300 גר' והיה לי נורא קשה להחליט אם הולכים על עוגת שוקולד עם גומות של קרין גורן או על לחמניות שוקולד של אורי שפט.
הלחמניות ניצחו, אלא מה… ברור ששילוב של מאפה עם שוקולד ישכנע אותי. לא ?
את המתכון הזה של אורי שפט ראיתי מזמן באתר של שוק הנמל. אבל מה שבאמת עשה לי את זה, זו וריאציה של המתכון שהופיעה השבוע בבלוג "טעמים שרואים מכאן".
אנחנו עשינו את הלחמניות עם 20 גר' קקאו כפי שהופיע במתכון, אבל לטעמי הן יצאו מעט מרירות, כך ששיניתי במתכון הנוכחי את הכמות ל-10 גר' קקאו ואפשר להחליף גם ב-20 גר' אבקת שוקולית, שתיתן את הצבע החום, עם פחות מרירות.
הלחמניות נורא יפות והכי טעימות עם ריבה (מתוק עם מתוק עם מתוק :)).
מומלץ לסופי שבוע קרירים ומשפחתיים…
מצרכים (לכ-15 לחמניות):
600 גרם קמח
25 גרם שמרים טריים
300 מ"ל מים קרירים
100 גרם סוכר
60 גרם חמאה רכה
10 גרם אבקת קקאו או 20 גרם אבקת שוקולית
15 גרם מלח
200 גרם שוקולד מריר, קצוץ לחתיכות גסות
ביצה טרופה לציפוי
אופן ההכנה:
מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח.
מוסיפים את המים, הסוכר, החמאה והמלח ולשים בעזרת וו הלישה כ- 5 דקות עד לקבלת בצק אחיד וחלק.
מפסיקים את פעולת המיקסר. מוסיפים לתוך הקערה את אבקת הקקאו / השוקולית ומוסיפים את חתיכות השוקולד.
לשים מספר שניות נוספות, עד לקבלת בצק במראה משוייש.
מכסים בניילון ומתפיחים עד להכפלת הנפח כשעה.
לאחר ההתפחה מניחים את הבצק על משטח עבודה מקומח מעט ולשים אותו עד להוצאת האוויר.
את הבצק מחלקים ל-3 חלקים וכל חלק מחלקים ל-5 חלקים. מגלגלים כל חלק על גבי משטח מקומח עד לקבלת כדור חלק.
את הכדורים מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ומכסים במגבת. מתפיחים כשעה, עד להכפלת הנפח.
לפני האפייה מורחים את הלחמניות בביצה טרופה עם קצת מים וקמצוץ מלח.
בעזרת סכין חדה, חורצים בהם שלושה חריצים אלכסוניים.
אופים כ- 15 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות.
הלחמניות הכי טעימות כ- 10 דקות לאחר שהן יוצאות מהתנור.
מזון למצלמה 