יום הולדת שנה לבלוג
וואו… כבר שנה… לא להאמין. זה מרגיש כאילו רק עכשיו התחלנו.
הרבה דברים קרו בשנה הזו גם בחיינו האישיים וגם כאן בבלוג וזה עושה לי חשק לעבור קצת אחורה ולהיזכר…
אז איך הכל התחיל?
התפטרתי ממקום עבודתי אחרי שלוש שנים. סיימתי במפח נפש ועם המון מחשבות האם להישאר בכלל בתחום העבודה הנוכחי שלי.
החלטתי לקחת את הזמן. לשבת בבית. לחפש (את עצמי?).
זו הייתה תקופה לא קלה. חליתי מאוד. בן זוגי מצא את עצמו גם הוא ללא מקום עבודה (ולא מבחירה).
ובתוך כל הקושי הזה, צמח לו משהו מאוד יפה ומאוד אישי. של שנינו…
"מזון למצלמה" מאגד בתוכו שלוש אהבות גדולות שלנו.
האחד, אוכל – ללמוד, לחקור, לנסות, להמציא, לערבב, לתבל והכל תוך ניסיון אמתי לאכול דברים בריאים, ללא חומרים משמרים ותוספים למיניהם. ליובל יש המון רעיונות והוא אופה בחסד. לי יש יד טובה לתיבול (כך יובל אומר). ביחד, יוצאים לנו דברים טעימים ופשוטים להכנה (כי למי באמת יש זמן לבשל אחרי יום עבודה).
השני, צילום – אני לא מצלמת. יובל הוא הצלם. אני חושבת שהוא מאוד מוכשר בזה ומוציא תחת ידו צילומים מדהימים. של אוכל כמובן, אבל לא רק.
השלישי, אהבתנו אחד לשני – וזה אולי הדבר שהוא הכי פחות מובן מאליו ואנו שומרים עליו מכל משמר.
הרשומה הראשונה בבלוג הייתה "פוקצ'ה של אמצע שבוע" בהשראת ארז קומרובסקי.
מצחיק לראות את הרשומות הראשונות, שבקושי היה בהן פתיח וחלק הארי שלהן היה המתכון עצמו.
היום אני יותר מרשה לעצמי. פחות אכפת לי אם אני כותבת לעניין או סתם מקשקשת. תכלס' זה שלי… מותר לי 🙂
הפוקצ'ה הייתה רשומה אחת מיני רבות של לחמים ודברי מאפה.
אחריה הגיעו: לחמניות מתוקות, לחם שיפון, פרעצל, פיצה, לחם בונז'ור, לחם זיתים שטוח, לחם רוסי/שומרוני, לחמניות שוקולד, קלצונה, לחם לבן, לחמניות "קרן", בייגל אמריקאי, חלה מתוקה ולחמניות קינמון.
כמו שסיפרתי לא פעם, יובל הוא אופה בחסד עליון. אוהב להתעסק עם בצק והבצק מחזיר לו אהבה, כך שהוא מוציא יצירות מופת מתחת לידיו. שווה להציץ ולנסות..
מתכונים נוספים שכיכבו כאן הינם בהשראת "המלך" ג'יימי אוליבר 🙂 : ספגטי עם שרימפס וארוגולה, ספגטי אלה פוטנסקה, אורז צ'ילי מתוק, אורז עם חלב קוקוס, עוף צלוי עם שומר ולימון ותפוחי אדמה קריספיים בתנור.
ג'יימי גרם למהפך אצלנו בבית. לפני כמה שנים התוודענו ל"מהפכת המזון" שלו וזה שינה לגמרי את תפיסת עולמנו. "Jamie Oliver 's Food Revolution" שודרה בשנת 2010 ובמהלכה ביקר אוליבר בוירג'יניה המערבית וניסה לשנות את הרגלי האכילה של תושבי המקום.
מי שלא הייתה לו ההזדמנות, בהחלט מומלץ לצפות. הסדרה עושה סוויץ' בראש ועוזרת לשנות הרגלי אכילה, לאו דווקא ממקום של הרזיה, אלא ממקום של לשמור על הגוף שלנו ולא לתת לתאגידים הגדולים להאכיל אותנו בזבל, פשוטו כמשמעו.
אם עד אז, אכלנו הרבה אוכל מוכן והמקפיא היה מלא באריזות שניצלים והמבורגרים מוכנים, שצריך רק לחמם, הרי שהיום הדברים האלו לא נכנסים אלינו הביתה ואנחנו באמת משתדלים להכין הכל לבד ממוצרים טריים ופשוטים, שלא מכילים יותר מידי מרכיבים, שאי אפשר לזהות.
אחד הכללים שלנו לעריכת קניות הינו שלא קונים משהו שרשימת המרכיבים שלו ארוכה מדי או כזו שמכילה יותר מידי תוספים. מאז מהפכת המזון של ג'יימי, עברו הרבה תכניות בישול בנהר המכלול התרבותי שלנו ועדיין ג'יימי הינו המועדף עלי בגלל גישתו והאוכל הפשוט שהוא מכין (ממליצה לנסות את "ארוחה ב-30 דקות" שלו).
הרבה מתכונים עברו בבלוג במהלך השנה:
67,300 צפיות
הכוכבת הבלתי מעורערת היא ללא ספק הכרובית הצלויה בתנור. תמיד בראש מצעד הרשומות הנצפות ביותר.
מתכונים אהובים נוספים: קוביות חזה עוף ברוטב סויה וצ'ילי מתוק ואורז צ'ילי מתוק (ממתכוני ה- Lunch Box / ארוחה בקופסה) ופסטה ביתית ברוטב שמנת, יין לבן ובייבי שרימפס.
במהלך השנה הספקנו גם להתארח במגזין "על השולחן" במסגרת פרויקט "כותבים אורחים". שם פורסמו מתכונים לשיפודי פרגית עם תפוחי אדמה חלומיים, מעטפות פילו במילוי כבד עוף וגבינת ריקוטה ביתית.
אסיים בתקווה לשנה נוספת פוריה, טעימה ומאתגרת ואזכיר שני מתכונים שפורסמו בבלוג ויכולים להוות תחליף מדהים לסופגניות החנוכה המטוגנות והלא בריאות.
אופציה אחת – מאפינס אפויים במילוי ריבה.
אופציה נוספת – לחמניות קינמון.
חג חנוכה שמח 🙂
ותמשיכו לקרוא ולהגיב (כיף לדעת שאנשים נהנים מהבלוג שלנו)…
לחמניות קינמון
טוב, אז בתקופה הזו של חיי המרווחים בין הרשומות יותר גדולים מאשר בעבר.
ואולי הרשומות עצמן קצת פחות ארוכות.
ולא צריך להילחם בזה.
זה ככה…
וזה לא אומר שאני פחות אוהבת את הבלוג, או פחות מתגעגעת.
וזה גם לא אומר שהמתכונים פחות טובים.
האוכל כאן פשוט וטעים!!!!
זה רק אומר, שאני עוברת תקופה קשה מבחינה בריאותית, וזה מעסיק אותי מעבר לרצוי.
ואם בתקופה קשה עסקינן, הפעם אציע מתכון מדהים ומפנק של לחמניות קינמון.
נראה לי שזה גם מתלבש טוב על סוף השבוע החורפי (לכאורה) ובכלל…
המתכון הזה התחיל ממתכון לחלה שראיתי בבלוג של שירלי נמש.
והמשיך עם שדרוג של יובל למתכון.
יובל למי שלא יודע (יש כזה שלא מכיר ?) או למי שלא זוכר (כבר יותר לגיטימי מהאופציה הקודמת) הוא אופה בחסד עליון.
הלחמים שלו מטריפים והוא יודע לעבוד עם בצק ואוהב לאפות.
את האהבה שלו מרגישים בכל מגע ולכן כשהוא החליט להוסיף קינמון לחלה ולהפוך אותה ללחמניות, היה ברור שיצא כאן משהו מדהים.
הלחמניות האלו רכות וטעימות. והמרקם שלהן מאוד דומה למרקם של סופגניה, רק שהן הרבה יותר בריאות.
שווה 🙂
וסתם משהו לא קשור… אני יודעת שהביקורות חלוקות, אבל למי שלא הספיק לקרוא ולא חושש מהביקורות השליליות, מאוד ממליצה על "חמישים גוונים של אפור", ודווקא בגרסת האודיו באנגלית "Fifty Shades of Grey" של E.L.James.
יש משהו בשפה האנגלית, שקשה לשחזר בעברית.
והספר הוא פשוט סיפור אהבה יפה ומרגש.
לי הוא מאוד עוזר לשקוע בצרות של אחרים (ועל הדרך גם משפר לי את האנגלית).
וגם הפסקול יפהפה.
אז סגרנו… לחמנית קינמון עם Fifty…
לחמניות קינמון
המרכיבים (לכמות של כ-15 לחמניות):
1 ק"ג קמח לחם
1 כף מלח
1/4 כוס סוכר
1 שקית שמרית
2 ביצים גדולות
1/3 כוס שמן
1/4 כוס דבש
11/2 כוסות מים פושרים
2 כפות קינמון
לזיגוג:
4 כפות דבש מהולות ב – 2 כפות מים רותחים
אופן ההכנה:
שמים את הקמח בקערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים היטב.
מוסיפים את המלח, המים, הביצים, השמן, הדבש והסוכר ולשים בעזרת וו הלישה כ-8-10 דקות עד לקבלת בצק רך וקצת דביק.
משמנים את הקערה במעט שמן, מגלגלים את הבצק בתוך הקערה על מנת שיצופה כולו בשמן. מכסים את הקערה במגבת ומניחים להתפחה למשך כשעה וחצי, או עד שהבצק מכפיל את נפחו.
לאחר שהבצק תפח, מוציאים ממנו את האוויר ומחלקים אותו לכדורים במשקל 100 גר' כל אחד. משטחים את הכדורים למעין צורת פיתה ומפזרים קינמון וסוכר על פי הטעם.
מקפלים כל עיגול לצורת מעטפה ואז מגלגלים לצורת כדור (כדי שהקינמון והסוכר יישארו בפנים).
מחליקים את פני הכדורים ע"י מתיחה של הבצק בעזרת שתי הידיים ודחיפה של הקצוות כלפי פנים.
מניחים את הכדורים בתבנית משומנת במרווחים של כ – 2 ס"מ זה מזה כשצדם החלק כלפי מעלה.
מכסים את התבנית במגבת ומניחים שוב להתפחה למשך כ – 40 דקות.
מחממים את התנור ל – 180 מעלות.
אופים את הכדורים למשך כ – 20-25 דקות עד לקבלת צבע זהוב.
מכניסים לתנור בכל פעם רק תבנית אחת (לא להשתמש באופציית הטורבו).
בינתיים מכינים את הזיגוג: מערבבים את הדבש במים רותחים.
עם צאת הכדורים מהתנור ובעודם חמים, מברישים אותם בזיגוג הדבש. מפזרים מעט סוכר למעלה.
אם מצליחים (מאוד קשה להתאפק), ממתינים לצינון מלא של הכדורים.
מאפינס אפויים במילוי ריבה
את המתכון הזה מצאתי בבלוג של וויני – משהו מתוק.
המתכון בהשראת נייג'לה לוסון והוא אמור להיות איזשהו תחליף לסופגניות המדהימות והמשמינות של חנוכה, אבל בינינו, מאפינס אפויים הם לא באמת סופגניות מטוגנות 🙂
בכל אופן, זה נורא קל, מהיר וטעים ואפשר לגוון עם המליות. אנחנו ניסינו ריבה, ריבת חלב ושוקולד.
המצרכים (ל-24 יחידות):
375 מ"ל (½1 כוסות) חלב / חלב בטעם ווניל
255 מ"ל (1 כוס) שמן
3 ביצים גדולות
½1 כפיות תמצית ווניל / 2 שקיות סוכר ווניל
600 גר' קמח תופח
300 גר' סוכר
למילוי – ריבת תות, ריבת חלב, שוקולד נוטלה, ממרח תמרים וכו'
לציפוי – אבקת סוכר
אופן ההכנה:
מחממים תנור ל 190 מעלות.
שמים ניירות עטרה בתבנית מאפינס.
בעזרת מזלג מערבלים את הסוכר עם החלב, השמן, הביצים והווניל.
מערבבים את התערובת לתוך הקמח התופח, רק עד שהכל נטמע (אם יש גושים מתעלמים מהם!).
ממלאים את השקעים עד 1/3 מהגובה. מניחים מעל כפית ריבה בכל שקע, וממלאים בעוד בלילה עד 2/3 מהגובה.
אופים 20 דקות או עד שהציפוי קפיצי ויציב למגע והמאפינס תפחו (כדאי לבדוק בעזרת קיסם).
כשהמאפינס מתקררים מעט, מפזרים עליהם אבקת סוכר.
מזון למצלמה 